ארבעת העקרונות לטיפוח נוכחות בתוך החיים : השתרשות, התארכות, נשימה והתחברות 

נוכחות בתוך החיים היא איכות מרכזית ומשנת חיים בחווית החיים שלנו.  להיות נוכחים בתוך החיים שלנו משמע להישאר ממוקדים ומרוכזים בסובב תוך שמירה על כך שאנו נשארים בנקודת המרכז הפנימית שלנו מבלי לזוז ממנה.   איכות זו של הישארות במצב של נוכחות מחייבת תרגול יומיומי שבמהלכו מאמנים את היכולת הפנימית שלנו להישאר מרוכזים וממוקדים מבלי להניח למחשבות להרחיק אותנו מהגוף ומחווית הנוכחות.  יוגה היא סוג של תרגול תודעתי המאפשר התפתחות מסוג כזה. 

לתנוחות היוגה יש את היכולת להכניס את הגופנפש שלנו למצב של איזון פיזי, רגשי ומנטאלי.  התחושות הפיזיות והמנטאליות, המתלוות לתרגול תנוחות היוגה משמשות אותנו כעוגן לתשומת הלב וכמושא התבוננות.   כאשר אנחנו מתרגלים תנוחות יוגה, חלק מרכזי בתהליך שממקד אותנו וממרכז אותנו הוא היכולת שלנו לעבור דרך ארבעה שלבים תוך שמירה על כך שהם יתקיימו ברציפות במהלך התרגול. מעבר דרך ארבעת השלבים הללו חיוני במסע אותו אנו עוברים על מנת להעלות את חווית הנוכחות והחיוניות.

ארבעת השלבים הללו הם: השתרשות, התארכות, נשימה והתחברות.

• השתרשות – בשלב זה אנחנו מתמקדים בנקודת המגע של הגוף עם הקרקע (כפות רגליים בעמידה, האגן והרגליים בישיבה, הגב כולו בשכיבה על הגב וכו' ) תוך שאנו מפעילים את משקלנו העצמי אל תוך הקרקע על מנת לשאוב מן הקרקע את הכוח הנגדי המאפשר לנו בסיס לצמיחה והתארכות כלפי מעלה.
• התארכות – זהו השלב בו אנחנו משמשים בכוונה שלנו על מנת ליצור מצב של אורך בכל צירי האורך של הגוף.  אנחנו מקפידים על כך שהעקבים יתרחקו מהאגן, האגן מתרחק מהעקבים ומקפידים על כך שהקודקוד מתרחק מעצמות הישיבה.
• נשימה – הנשימה מלווה אותנו במהלך התרגול כולו, התנועה שלנו מתואמת עם הנשימה באופן שסיום השאיפה הוא הרגע בו ההתארכות מגיעה לשיאה וסיום הנשיפה הוא שיאו של תהליך ההשתרשות והחיבור לקרקע.
• התחברות – זהו מושא התרגול שלנו, אותו רגע שבו כול חלקי הפאזל משתלבים זה בזה ואנחנו הופכים לאחד עם הכול.  משהו מההפרדה המובנית בנו, ההפרדה שאנו עורכים (פעמים רבות מבלי להיות מודעים אליה) בין אני לאחר, בין גוף לנשמה, בין תחושה לרגש, בין פנים וחוץ – ההפרדה נחלשת ולפעמים ההפרדה הזו אף נעלמת ועוטפת אותנו תחושה של שלמות, תחושה של אחדות, תחושה של ידיעת מקומנו. 

תחושת אחדות זו מתאפיינת באיבוד של תחושת הזמן, זה רגע שבו אנחנו ערניים לחלוטין ותשומת הלב שלנו מחודדת לתחושות עדינות בתוכנו כמו מתח בשריר, הלמות דופק, תחושות קור וחום וכו'.